דבר מנכ"ל ביה"ס

מכל החגים ביהדות , סוכות הוא ככל הנראה  החג שמתייחס בעוצמה הגבוהה  ביותר לתקופתנו.

על פי חלק מהמנהגים (בעיקר אצל בני קהילות אשכנז)  קוראים בשבת חול המועד סוכות את מגילת קהלת.

הקשר בין קהלת לסוכות כלל אינו ברור. מה עניין זה אצל זה.

החברה המקראית, שברובה הייתה חקלאית, חגגה את חגיה בהתאם ללוח השנה הטבעי. על פי לוח זה, חג הפסח הוא חג האביב, שבו מתחילה התבואה להבשיל, חג השבועות הוא חג בכורי החיטה, שהוא עיקר מזונו של האדם וחג הסוכות הוא חג של סיום העונה החקלאית, לאחר עבודת הקציר של האביב והבציר של ענבי הקיץ.

חג האסיף הוא זמן עצירה והתבוננות בסיפוק עצום אחרי חצי שנת עמל. בסוף שנת יבול מתבונן החקלאי בגאווה ומתמלא בשמחה. זוהי, בתקציר, משמעות השמחה של החג.

אלמלא היינו גדלים על מורשתו של קהלת היינו בטוחים שהסיפור נכתב במאה ה21. קהלת, מסמל את ההצלחה האולטימטיבית: האיש שיש לו הכל !!! בתים , מכוניות, בגדים, נשים מעריצות… ואולם מסתבר שהעולם יכול להציע לאדם,  הנאה, רכוש כוח וחוכמה, ובכל זאת בחלל האוויר עומדת כל הזמן  השאלה מרכזית ששואל קהלת ועליה מבוסס הספר …: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש"?  שאלה שלאורך כל המגילה ימשיך קהלת לחפש עליה מענה…

שאלות מסוג זה מערערות את כל השמחה ויכולות לשמש כמו קוץ המפוצץ בלון. האם חכמים שקבעו לומר את קהלת בסוכות מטפחים בקרבנו את הקוצים הללו?

כישלונו של קהלת למצוא משמעות  לחייו מיוחס ישירות לאובססיה שלו ל: אני

“בניתי לעצמי. התכנסתי לעצמי. ביקשתי לעצמי. " ככל שהוא רודף אחר עשייתו הוא מגלה שהחיים שלו הופכים לריקים יותר. 

אין ביקורת חזקה יותר על חברת הצריכה, שהאליל שלה הוא העצמי, שהסמל שלו הוא ה"סלפי "והקוד המוסרי שלו הוא "מה שעובד בשבילך                ." 

בסוף הספר קהלת מוצא משמעות "בפשטות" .  אכול, שתה ותהנה מהשמש …  

זוהי המשמעות של סוכות בכללותה.  סוכות הוא החג של "הפשטות"

סוכות , הוא החג שבו אנו מתקרבים אל הטבע, יותר מתמיד. אנו יושבים בסוכה רעועה עם גג מעלים, משוחררים מהעולם הטכנולוגי שמציף אותנו לאורך השנה. הכוח של סוכות הוא שהחג לוקח אותנו בחזרה לשורשים היסודיים ביותר בהווייתנו.

אנחנו לא צריכים לחיות בארמון כדי להיות מוקפים "בענני הכבוד"

 מה שהופך את הסוכה ליפה יותר מהבית שלנו הוא שכשמדובר בסוכות, אין הבדל בין עשירי העשירים והעניים שבעניים !!!

לאחר תפילות ראש השנה ויום הכיפורים שבהם ביקשנו:  "כתבנו לחיים" מגיע קהלת שמזכיר לנו את משמעות חיינו. מה שחשוב הוא לא כמה שנים אנו חיים אלה העוצמה שאנו חיים אותם.

אכן יש משהו במהלך המוסרי של התורה, בכתב ובעל פה, שמבקש כל הזמן לרסן ולהעמיד את האדם המשגשג במקום ראוי יותר תחת השמים!!!

תחושת הגאווה של האדם השב מקציר יומו עשויה להביאו לידי שכחה והאלהת עצמו.

דווקא בחג האסיף מחייבת התורה לצאת לדירת ארעי, אל הסוכה. "צא מדירת קבע". תכיר בארעיות שלך בעולם ותכיר שכל העושר שצברת הוא מתת שמים. זוהי תכלית היציאה לסוכה ועל פי זה ניתן לומר שזוהי תכלית הקריאה של מגילת קהלת דווקא בעונה זו. להזכיר לאדם המתעצם שבעצם הוא ומעשיו – הבל.