תלמידות כיתה יא1 , אלינור עמר ומיטל כהן, מגישות לכם את "סיפורי עלייה" בראיון מיוחד ומרגש. הן פגשו את "העולה החדש" המורה דוד אברמוב . תודה רבה לאלינור עמר ולמיטל כהן!

המורה נשמח שתספר לנו קצת על עצמך :
" שמי דוד אברמוב, אני בן 35 ולפני 30 שנה עלינו לארץ מברית המועצות בפקיסטן שהייתה בתקופה ההיא בעצם בשליטה הרוסית ובגיל 5 ההורים שלי , אחות ואני עלינו.
התחביבים שלי הם לצפות בסדרות בנטפליקס ולאכול.

מה היה רקע הרצון של משפחתך לעלות לארץ ישראל?
האמת היא שאבא שלי כבר מגיל מאוד צעיר רצה לעלות לארץ. בצעירותו היה מאזין לרדיו הישראלי ועקב אחרי מלחמת יום כיפור.לאחר שהמלחמה הסתיימה הוא ממש רצה לעלות והבעיה הייתה שכל ברית המועצות הייתה סגורה ולא הייתה אפשרות יציאה, ואלה לא היו רק אנחנו, היו מיליון יהודים שרצו לעלות, ולא הייתה את האפשרות הזאת. ויתר על כן לא הייתה לנו שום דרך לתקשר עם היהודים שנמצאים בארץ. לאחר זמן קצר הגיעה משלחת של ארצות הברית עם עוד כמה מדינות לברית המועצות, ונפגשו שם עם הנשיא. הנשיא טען שליהודים טוב ושהם אינם רוצים ללכת, מה שלא היה נכון. לאחר שהשמועה הגיעה לאוזניים של היהודים אחד מהם העז בסתר לשלוח פתק לאחד מחברי המשלחת ושם הוא דיבר בשם כל הקהילה היהודית ואמר שאסור להם לדבר, אך הם מאוד רוצים לעלות .בזכות הפתק הזה בשנת 1988 היה הרבה רעש בכל העולם, מהומות ועקב כך הכל יצא לתקשורת בכל העולם. ורוסיה אמרה בתגובה, שהיא החליטה "לפתוח את שעריה" ולתת ליהודים לעלות ובמהלך התקופה הזאת אנחנו עלינו.

אם כבר מדברים על היהודים בברית המועצות מה היה המצב של היהודים שם?
אז באותה התקופה המדינה הייתה קומוניסטית, כלומר אסור להאמין בשום דבר אחר מלבד ערכי המדינה, היהדות לא הייתה מערכי המדינה, היה אסור לנו לדבר בעברית והיה אסור ללמד וללמוד תורה. לכן מה שאבי היה עושה, הוא היה אוסף קבוצת ילדים קטנים והם היו הולכים לביתו של רב מבוגר ובשקט אצלו בבית הוא היה מלמד אותנו עברית. כעבור תקופה ארוכה של לימוד בסתר פעם אחת גילו את הזקנים, ולכן הם החליטו בתור עונש להוציא אותם באמצע השבת ולהגלות אותם לסיביר למשך 25 שנה.

איך התמודדתם עם המצב במועצות הברית?
אני לא זוכר שום דבר רע, כלומר בסופו של דבר גרנו בעיר מסוימת ושם ומצב היה יותר טוב, וכאשר נולדתי הדור שלי כבר לא סבל.

איך חווית את העלייה לארץ, איך היא התרחשה?
זכורה לי העלייה עצמה. העלייה בעצם לא הייתה ישירה מברית המועצות לישראל, עברנו דרך פולין ומשם עם מטוס שלקח אותנו לישראל. אוכל להוסיף שאז באותה תקופה היה מותר לעלות לארץ עם סכום מסוים. כל מה שהיה לנו בברית המועצות היינו חייבים למכור, כמו הבית שלנו, הרכוש שלנו וכ"ו, מה שכן הרשו לנו להכניס היה סכום כסף קטן של כ- 613 דולר שזה סכום מאוד סמלי וקטן למשפחה שצריכה להתחיל הכל מאפס.

איך התמקמתם בארץ בתנאים כאלה?
כאשר הגענו גרנו עם שתי משפחות בדירת שכירות 3 חדרים במשך שנה ולאחר מכן לאט לאט הוריי השתלבו והצליחו להרוויח מספיק כסף בכדי לקנות דירה משלנו.

האם היית שמח שעליתם לארץ ישראל?
הייתי שמח ולעולם לא התחרטתי. אני יכול לומר לכם אפילו שזה יותר מיזה כלומר, אני מרגיש זכות גדולה להיות המתווך בין דור הגלות לדור הגאולה, ובנוסף אני מרגיש אחריות גדולה לחנך את ילדיי שידעו מה היה, ידעו לשמור על המצב הקיים ועל עתיד המדינה, כי שום דבר לא מובן מאליו אצל היהודים.

איך התאקלמתם כאשר הגעתם לארץ?
ההתאקלמות הייתה לא פשוטה.
לא התקבלנו בצורה נחמדה, כלומר אני יכול להגיד לכן שבתקופה בה הגענו לפה הגזענות הייתה בשיאה. לכל מקום שהלכנו הייתי שומע הערות כמו: "רוסי מסריח" ואתן יודעות בתור ילד זה לא היה נחמד לשמוע דבר כזה. 
במהלך תקופת הנעורות שלי ניסיתי להשתלב, אך שעם הזמן אתה מתחיל להבין שלכל אחד יש עדה משלו והתרבות שלו וזה מה שמרכיב את הישראליות כיום. וכאשר הבנתי את זה, שם התחילה הגאווה בעבר שלי והפסקתי לטשטש ולהסתיר את העבר. אציין גם שכאשר עלינו לארץ הייתה לנו החלטה משפחתית שלא מדברים רוסית יותר ומאז אותו היום היינו מדברים בבית. בהתחלה ללא ספק אני יכול להגיד לכן שהיה קושי, אך עם הזמן פשוט התרגלנו והכחשנו את השפה הרוסית.

האם היו לך קשיים בלימודים?
לא, אף פעם לא היו לי קשיים בלימודים.

תרצה להוסיף או לסכם לנו על כל העלייה והחוויה שעברת ?

העלייה הייתה בזמן פרשת "לך לך". "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" ובנוסף לפרשה אנחנו עלינו לארץ ביום פטירתה של רחל אימנו וכמו שנאמר "ושבו בנים לגבולם". ובדיוק כמו שהמשפטים אומרים שבאנו לארץ ישראל , הארץ הקדושה שלנו .