דבר מנכ"ל ביה"ס
"גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה" – את היסוד הגדול הזה למדו חכמים מפתיחת פרשת השבוע שלנו פרשת וירא.
הפרשה פותחת ב"וירא אליו ד'", בהתגלות א-לוהית לאברהם אבינו, ובעיצומה מבקש אברהם אבינו מהקב"ה "אל נא תעבור מעל עבדך" , אברהם מבקש מהקב"ה: " : אנא המתן שאכניס את האורחים לאוהלי, ולאחר מכן אשוב וההתגלות תתחדש… ואכן, זה מה שאירע בפועל.
אברהם אבינו אמר מעט ועשה הרבה, הכניס את האורחים במובן המלא של אירוח אנשים הנעים בדרך, ובסופו של דבר חזר לעמוד בפני ד' ולשמוע את דברי ההתגלות.
אברהם אבינו מעצב לדורות את הקשר העמוק בין עבודת ד' ואהבתו לבין הכנסת אורחים.
הנוהג המופלא שלימדנו אברהם אבינו, נכלל בהמשך בציווי התורה "ואהבת לרעך כמוך", ונוסח על ידי חכמים כמצוות עשה מדבריהם.
כך כותב הרמב"ם בהלכותיו: "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים… שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלווה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר וירא והנה שלשה אנשים, ולוויים יותר מהכנסתן, אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים" (הלכות אבל פרק יד).
לאורך הדורות קוימה מצווה זו כפשוטה, וסיפורים רבים רבים עוסקים באירועים של הכנסת אורחים, בדרך זו או אחרת. יהודי ידע כי בכל מקום אליו יגיע ובו נוהגים בדרכו של אברהם אבינו – יימצא לו מקום ללון ולאכול…
ואף על פי כן, מקומה של הכנסת אורחים לא נפקד. גם כיום, יש צורך עצום באירוח אנשים. לעתים מדובר בפתיחה פיזית של הבית – בפני רבים רבים המבקשים מנוח לכף רגלם ומקום בו יוכלו להיגאל ממצוקתם.
הכנסת אורחים מתחוללת לעתים מזומנות גם במישורים חלופיים , של פתיחת הלב, והנכונות לארח את ה"אחר" בתוך עולמנו, להקשיב לו, לענות למכתביו, לפתוח את דלתות האמפתיה שבתוכנו,…
זהו הלבוש המיוחד של הכנסת אורחים המתגלה בכל דור ודור, וזו אחת המשמעויות של הליכה בדרכו של אברהם אבינו.
האמונה עמוקה כי הכנסת אורחים היא גדולה בפני עצמה, ולא זו בלבד, אלא שלעתים היא, היא עצמה מהווה התגלות שכינה – בטוב ובחסד שבה, כמו גם במפגש עם עולמות אחרים – מהווה מענה לעולם קר ומנוכר, בועתי ומסתגר, ומימוש אחת הבשורות הגדולות של אמונתנו.
השבוע , בשבוע שאחרי פרשת לך-לך, בה מוזכר אברהם אבינו, העולה החדש הראשון שעלה לארץ ישראל ציינו בבית הספר את שבוע העליות.
ב 1940 כתב אחד ממנהיגי הציבור העברי שחי בארץ, ברל כצנלסון: "לרבים רבים הבאים אלינו – או המובאים אל חופינו מרחוק ואף מקרוב, עדיין לא הפך החוף הזה בית. תפקידנו החינוכי הוא לעשות להם את הארץ הזאת, לבית שהנפש אחוזה ודבוקה בו. וזה לא יושג בלי אווירה של אהבה-ללא-חשבונות, של כבוד-בלתי-מזויף, של הידבקות בעם ובגורלו ובתולדותיו…
זכינו, בבית הספר ריגלר להשתתף בשליחות הלאומית של קליטת העלייה ובשנת הלימודים תשפ"א חמישית !!! מכלל תלמידנו הם תלמידים עולים.
לצד הגאווה על ההישגים הגבוהים של תלמידינו אנו גאים בהישגים יוצאי הדופן של התלמידים העולים שמעידים על השתלבותם בחברה ובבית הספר.
קליטת העלייה היא הביטוי המוחשי ביותר של מידת הכנסת האורחים שקיבלנו מאברהם וכילדיו, נושאי שמו אנו מחויבים לקלוט לתוכנו את אחינו העולים לישראל ולחזקם באתגר הקשה של עזיבת הסביבה המוכרת לטובת חיזוק אחיזתנו בארץ ישראל
שבת שלום
אורי כהן
רקפת כהן- רכזת העולים החדשים
תלמידים יקרים לי מאוד!
לפני כשלוש שנים הגעתי לריגלר וקיבלתי את התפקיד החשוב כרכזת עולים. אני מרגישה שליחות יום יום בעבודתי מולכם, ואני נחשפת לקשיים שאתם, כעולים, מתמודדים איתם, אולם במקביל אני שמחה וגאה לראות אתכם נאבקים ומתאמצים למען הצלחתכם.
השבוע ציינו את "שבוע העליות" בפעיליות מגוונות ומיוחדות עבורכם. אני מזמינה אתכם לגלגל למטה ותראו איזה כייף היה השבוע וכמה עשייה!
תודה רבה לאורי, מנכ"ל בית הספר, ליעל עמירם, מנהלת התיכון ולדני מנהל חט"ב, שליוו את כל התהליך. תודתי נתונה גם לליאור פריאל וללימור עמית רכזות החינוך החברתי, שהיו שותפות מלאות לתהליך.
ואחרונים חביבים – לכם תלמידים היקרים שלקחו חלק בכל העשייה המשמעותית בשבוע זה!
אני מאחלת לכם הצלחה בכל והכי חשוב- שמחה בלב.
אוהבת ומעריכה
רקפת כהן
תלמידות כיתה יא1 , אלינור עמר ומיטל כהן, מגישות לכם את "סיפורי עלייה" בראיון מיוחד ומרגש. הן פגשו את "העולה החדש" המורה דוד אברמוב . תודה רבה לאלינור עמר ולמיטל כהן!
המורה נשמח שתספר לנו קצת על עצמך :
" שמי דוד אברמוב, אני בן 35 ולפני 30 שנה עלינו לארץ מברית המועצות בפקיסטן שהייתה בתקופה ההיא בעצם בשליטה הרוסית ובגיל 5 ההורים שלי , אחות ואני עלינו.
התחביבים שלי הם לצפות בסדרות בנטפליקס ולאכול.
מה היה רקע הרצון של משפחתך לעלות לארץ ישראל?
האמת היא שאבא שלי כבר מגיל מאוד צעיר רצה לעלות לארץ. בצעירותו היה מאזין לרדיו הישראלי ועקב אחרי מלחמת יום כיפור.לאחר שהמלחמה הסתיימה הוא ממש רצה לעלות והבעיה הייתה שכל ברית המועצות הייתה סגורה ולא הייתה אפשרות יציאה, ואלה לא היו רק אנחנו, היו מיליון יהודים שרצו לעלות, ולא הייתה את האפשרות הזאת. ויתר על כן לא הייתה לנו שום דרך לתקשר עם היהודים שנמצאים בארץ. לאחר זמן קצר הגיעה משלחת של ארצות הברית עם עוד כמה מדינות לברית המועצות, ונפגשו שם עם הנשיא. הנשיא טען שליהודים טוב ושהם אינם רוצים ללכת, מה שלא היה נכון. לאחר שהשמועה הגיעה לאוזניים של היהודים אחד מהם העז בסתר לשלוח פתק לאחד מחברי המשלחת ושם הוא דיבר בשם כל הקהילה היהודית ואמר שאסור להם לדבר, אך הם מאוד רוצים לעלות .בזכות הפתק הזה בשנת 1988 היה הרבה רעש בכל העולם, מהומות ועקב כך הכל יצא לתקשורת בכל העולם. ורוסיה אמרה בתגובה, שהיא החליטה "לפתוח את שעריה" ולתת ליהודים לעלות ובמהלך התקופה הזאת אנחנו עלינו.
אם כבר מדברים על היהודים בברית המועצות מה היה המצב של היהודים שם?
אז באותה התקופה המדינה הייתה קומוניסטית, כלומר אסור להאמין בשום דבר אחר מלבד ערכי המדינה, היהדות לא הייתה מערכי המדינה, היה אסור לנו לדבר בעברית והיה אסור ללמד וללמוד תורה. לכן מה שאבי היה עושה, הוא היה אוסף קבוצת ילדים קטנים והם היו הולכים לביתו של רב מבוגר ובשקט אצלו בבית הוא היה מלמד אותנו עברית. כעבור תקופה ארוכה של לימוד בסתר פעם אחת גילו את הזקנים, ולכן הם החליטו בתור עונש להוציא אותם באמצע השבת ולהגלות אותם לסיביר למשך 25 שנה.
איך התמודדתם עם המצב במועצות הברית?
אני לא זוכר שום דבר רע, כלומר בסופו של דבר גרנו בעיר מסוימת ושם ומצב היה יותר טוב, וכאשר נולדתי הדור שלי כבר לא סבל.
איך חווית את העלייה לארץ, איך היא התרחשה?
זכורה לי העלייה עצמה. העלייה בעצם לא הייתה ישירה מברית המועצות לישראל, עברנו דרך פולין ומשם עם מטוס שלקח אותנו לישראל. אוכל להוסיף שאז באותה תקופה היה מותר לעלות לארץ עם סכום מסוים. כל מה שהיה לנו בברית המועצות היינו חייבים למכור, כמו הבית שלנו, הרכוש שלנו וכ"ו, מה שכן הרשו לנו להכניס היה סכום כסף קטן של כ- 613 דולר שזה סכום מאוד סמלי וקטן למשפחה שצריכה להתחיל הכל מאפס.
איך התמקמתם בארץ בתנאים כאלה?
כאשר הגענו גרנו עם שתי משפחות בדירת שכירות 3 חדרים במשך שנה ולאחר מכן לאט לאט הוריי השתלבו והצליחו להרוויח מספיק כסף בכדי לקנות דירה משלנו.
האם היית שמח שעליתם לארץ ישראל?
הייתי שמח ולעולם לא התחרטתי. אני יכול לומר לכם אפילו שזה יותר מיזה כלומר, אני מרגיש זכות גדולה להיות המתווך בין דור הגלות לדור הגאולה, ובנוסף אני מרגיש אחריות גדולה לחנך את ילדיי שידעו מה היה, ידעו לשמור על המצב הקיים ועל עתיד המדינה, כי שום דבר לא מובן מאליו אצל היהודים.
איך התאקלמתם כאשר הגעתם לארץ?
ההתאקלמות הייתה לא פשוטה.
לא התקבלנו בצורה נחמדה, כלומר אני יכול להגיד לכן שבתקופה בה הגענו לפה הגזענות הייתה בשיאה. לכל מקום שהלכנו הייתי שומע הערות כמו: "רוסי מסריח" ואתן יודעות בתור ילד זה לא היה נחמד לשמוע דבר כזה.
במהלך תקופת הנעורות שלי ניסיתי להשתלב, אך שעם הזמן אתה מתחיל להבין שלכל אחד יש עדה משלו והתרבות שלו וזה מה שמרכיב את הישראליות כיום. וכאשר הבנתי את זה, שם התחילה הגאווה בעבר שלי והפסקתי לטשטש ולהסתיר את העבר. אציין גם שכאשר עלינו לארץ הייתה לנו החלטה משפחתית שלא מדברים רוסית יותר ומאז אותו היום היינו מדברים בבית. בהתחלה ללא ספק אני יכול להגיד לכן שהיה קושי, אך עם הזמן פשוט התרגלנו והכחשנו את השפה הרוסית.
האם היו לך קשיים בלימודים?
לא, אף פעם לא היו לי קשיים בלימודים.
תרצה להוסיף או לסכם לנו על כל העלייה והחוויה שעברת ?
העלייה הייתה בזמן פרשת "לך לך". "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" ובנוסף לפרשה אנחנו עלינו לארץ ביום פטירתה של רחל אימנו וכמו שנאמר "ושבו בנים לגבולם". ובדיוק כמו שהמשפטים אומרים שבאנו לארץ ישראל , הארץ הקדושה שלנו .
ביום שני פתחנו בחגיגיות רבה ובשיתוף עם ליאור פריאל, לימור עמית ובסיוע של אפרת אסרף במפגש מיוחד בין תלמידים עולים ותלמידים ותיקים מכיתות י'-י"ב לבין תלמידים עולים מכיתות ז'-ט'. תלמידי התיכון יחנכו לימודית וחברתית את תלמידי החטיבה במפגשים בחוץ ובמפגשי זום. מפגש הפתיחה עסק בהיכרות ובתיאום ציפיות כבסיס למפגשים מיטביים.
נבחרת החונכים שלנו:
מאחלים לכם בהצלחה ומאמינים בכם! זכרו השמים הם הגבול:)
"נעים מאוד להכיר"- בסרטון שלפניכם תוכלו לצפות בתמונות האינסטגראם של העולים בתיכון- תחביבים, מאכלים אהובים, חית המחמד שלהם, מקומות אהובים וגעגועים למקומות בצרפת.
מה המאכל האהוב על התלמידים העולים??? (רמז: לא קרואסון)
תודה רבה ויישר כח ענק לתלמידה מעיין מימון מכיתה י'1 אשר ערכה את הסרטון!!!
בשיעור חינוך לכיתה ח2 של המורה תהילה שטרית שהתקיים בנוכחות הרכזת החברתית לימור עמית ומנהל החטיבה דני אליהו, סופר סיפור עלייתן הטרי של משפחת פאל שעלו לפני כחודשיים לארץ. אביגיל המתוקה ואימה, שיתפו את בנות הכיתה בסיבות עלייתן ארצה ובאהבתן הגדולה לארץ הקודש. כמה טוב שבאתן הביתה ! אוהבים אתכן!!! תודה רבה על השיתוף!
ובנוסף,נחשפו תלמידים ומורים מהשכבות השונות לסיפור עלייתו המרתק של המורה דוד אברמוב.
במהלך השיחה שמענו על קשיי העלייה קשיי ההסתגלות ולבסוף הצלחת ההתאקלמות.
בסיום השיחה שאלו התלמידים והמורים שאלות אישיות בנושא.
תודה רבה למורה דוד אברמוב על השיתוף!
תלמידות כיתה יא1 , אלינור עמר ומיטל כהן, בראיון מיוחד ומרגש עם התלמידה קרן חלימי מכיתה י"ב 1.
נשמח שתספרי לנו קצת על עצמך :
שמי קרן ואני בת 17, ואני לומדת בבית ספר ריגלר בכיתה יב". אני אוהבת לבלות, ללכת לים, לשמוע מוזיקה ולצייר.צעליתי לארץ ישראל בשנת 2011 עם כל משפחתי.
מה הייתה רקע העלייה לארץ?
עלינו לארץ בפעם השנייה. הוריי כבר גרו פה בעבר והם חזרו לצרפת, לאחר זמן קצר הם החליטו לעלות איתנו שוב. ואני מאוד שמחה שעלינו לארץ.
האם היו לך קשיים כשעליתם לארץ?
היו קשיים. הקשיים שלי בתור עולה חדש בארץ היו בלימודים. לא הייתי מבינה את השפה ובעזרת האולפן התחלתי ללמוד, אומנם לא בקלות אך למדתי. וכיום אני יודעת לדבר עברית ואני מרוצה מאוד.
איך התמקמתם כשעליתם לארץ?
כאשר עלינו לארץ הייתי בת 11, ובשבוע הראשון גרנו אצל חברים של הוריי ובד בבד חיכינו שהדירה שלנו תתפנה כדי שנוכל לגור שם.
איך הרגשת מבחינה חברתית כשעלית?
מבחינה חברתית לא אשקר ואומר שהיה לי קל.היה קצת קשה, החברה לכיתה היו צוחקים ולועגים, מכיוון שהייתי הצרפתייה היחידה בכיתה, ובאותה תקופה עדיין לא ידעתי לדבר בכלל עברית.אז כדי לתקשר הייתי מדברת עם אחרים באנגלית .
האם את מסתובבת עם חברה ישראלים?
אני פחות מסתובבת עם חברה ישראלית, מפני שאני בכיתה של עולים, ולכן רוב הזמן שלי אני עם צרפתיים.
האם תשמחי להיות בחברה ישראלית?
כן, אני אשמח.אם בעתיד אפגוש, אשמח להיות חברה של ישראלים.אשמח להתחבר אליהם ולבלות איתם.
מה חלומך לעתיד הרחוק, למה את שואפת?
החלום שלי הוא להיות עורכת דין
אלינור ומיטל ממשיכות לראיון שלישי, והפעם עם התלמיד אילן סיטרוק מכיתה י"א5.
נשמח שתספר לנו קצת על עצמך :
שמי אילן ואני בן 17. נולדתי בפריז, עליתי לארץ בגיל 11 והתחלתי ללמוד ביסודי בבית ספר מורשת זבולון.התחביבים שלי הם לצפות בכדורגל ולשחק כדורסל.
מה הייתה רקע העלייה לארץ?
האמת היא שכמה חודשים לפני שעלינו לארץ הגענו לפה בשביל לחגוג בר מצווה לבן דוד, וכאשר חזרנו לצרפת פיטרו את אבי מהעבודה והוריי החליטו שנעלה לארץ.
איך התמקמתם כשעליתם לארץ?
היינו בדירה מושכרת עד שמצאנו דירה. לאחר חודש מצאנו ועברנו לגור בה.
האם שמחת בהחלטת הורייך לעלות לארץ?
כן, שמחתי שהוריי החליטו לעלות לארץ.
האם היו לך קשיים כשעלת לארץ, ואם כן במה הם התבטאו?
הקשיים היו בדיבור, וביצירת שיחה. כיום אחרי שלמדתי את השפה, הרבה יותר קל לי ואני מצליח להסתדר.
איך השתלבת מבחינה חברתית?
מבחינה חברתית, יש לי חברים ומאז ומתמיד היו לי, ואני אפילו יכול להגיד לכן זה שהם אלה שעזרו לי הכי הרבה בלימודים ובהתאקלמות.
האם אתה נהנה להיות בחברת ישראלים?
כמובן, אני רוצה להיות חבר של כמה שיותר ישראלים.
מה חלומך? מה תרצה להיות בעתיד?
החלום שלי להיות טייס.
כיתה י"א3 בהובלת המחנכת ורד פרחי, לכבוד שבוע העליות ערכו ערב שבו התלמידות לני ללוש ולאה אטלי, עולות חדשות מצרפת, הציגו מתכונים מהמטבח הצרפתי. לני הדגימה כיצד מכינים קרפ צרפתי ולאה הציגה כיצד מכינים עוגת שוקולד פונדו. יאמי:) בעקבות אותו ערב מוצלח , הכיתה החליטה לפתוח במסורת, שבכל שבוע תלמידה אחת תציג מתכון והוראות הכנה למאכל מיוחד מהמטבח שלה.
נשמח לקבל עדכונים ומתכונים. מחכים לחג הסיגד!
בהצלחה לכיתה י"א3 ובתאבון:)
קרדיט לתמונות אמנות: אהובה קליין