הורים נכבדים, תלמידים יקרים, צוות ביה"ס

השבת נקרא שתי פרשות. תזריע מצורע.

הצרעת לצורותיה – צרעת העור, צרעת הבגד וצרעת הבית – זוהתה בידי חכמינו לא כמחלה אלא כעונש, ולא על כל חטא אלא על חטא אחד מסוים: לשון הרע. 

חז"ל הגדילו לעשות בהדגשת חומרתו של לשון הרע. הם אמרו שהיא שקולה כנגד שלוש העברות הגדולות גם יחד – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. 

הרמב"ם פסק על "בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם, וכל שכן לישב עמהן ולשמוע דבריהם" 

מדוע מתייחסת היהדות למילים בחומרה כזו?

התשובה נוגעת לאחד העקרונות היסודיים ביותר באמונת ישראל. 

כמו לדתות אחרות, גם ליהדות יש מקומות קדושים, אנשים קדושים, מועדים מקודשים וטקסים מקודשים. 

אך היהדות שונה מהן באופן מהותי מפני שהיא, מעל לכול, דת של מילים קדושות. 

במילים ברא אלוהים את העולם: "ויאמר אלוהים יהי… ויהי". 

מילים הן גם האמצעי שהאל מתַקשר בו עם בני האדם. 

אחרי שברא את העולם, מתנתו הראשונה של אלוהים לאדם הראשון הייתה הכוח להשתמש במילים ולקרוא שמות לחיות, כלומר להשתמש בלשון לצורך מיון. 

כאשר ביקש אלוהים לסכל את תוכניתם של תושבי בבל לבנות מגדל וראשו בשמיים, הוא פשוט בלל את שפתם ומנע מהם לתקשר במילים. 

אלוהים ברא את עולם הטבע במילים. אנחנו בוראים (ולפעמים הורסים) את העולם החברתי במילים.

העיקרון הלשוני הראשון ביהדות הוא, אם כן, שהשפה יוצרת מציאות. עולמות נבראים במילים. 

מכאן נובע ששימוש-לא-ראוי ושימוש-לרעה בשפה לצורך זריעת חשד וריב לא רק שהוא הרסני, הוא גם מחלל את הקודש. הוא נוטל דבר קדוש, את היכולת האנושית לתקשר  ומשתמש בה למטרה הפוכה: להפריד ולהשחית את האמון שהיחסים הבין-אישיים החופשיים תלויים בו.

הלשון היא ביהדות הבסיס לבריאה, להתגלות ולחיים המוסריים. 

משלמה המלך למדנו ש "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן"  ומדוד המלך למדנו ש, "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב, נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה" . 

בכוחן של מילים לתקשר… לקשור… לכבד את האחר… 

כשאנחנו מדברים בזלזול על אחרים אנחנו מצמצמים אותם, מצמצמים את עצמנו.

משום כך הגדילו חכמינו כל כך בכובד משקלו של לשון הרע, החשיבוהו לחטא כה חמור, וסברו שהצרעת היא דרכו של האל לחשוף את העבריין לעין כול ולהכתימו. 

הלשון, רומזת התורה, היא דבר שאסור להקל בו ראש. כי בלשון ברא אלוהים את עולם הטבע, ובלשון אנו בוראים את עולמנו החברתי ומקיימים אותו. היא חיונית לקיומנו כמו האוויר שאנו נושמים.

שבת שלום

(קרדיט לתמונות: אהובה קליין – בראי התנ"ך)