בתחילת פרשת השבוע עוסקת התורה במנורה, וצריך להבין מדוע מכל העבודות, שמקומן בספר ויקרא, בחרה התורה להזכיר דווקא את עבודת הדלקת המנורה. עוד יש להתבונן שפרשה זו של הדלקת המנורה מופיעה מיד בסוף קורבנות הנשיאים לחנוכת המשכן, שלאחריהם מופיעה השכינה במשכן, ולפני הכנסת הלווים לעבודה.

ונראה, שהדלקת האש במנורה מבטאת את האנרגיה, החיוניות, העוצמה והכוח. האנרגיה בעולם צריכה להיות מופנית ליצירת אור, האור מבטא את החוכמה והדעת, "כי נר מצווה ותורה אור". 

התורה מלמדת אותנו כיצד גורמים לאנרגיה להתחדש ולהאיר. 

מחד יש צורך בהדלקה יומית של המנורה, כלומר, אין הכוח האנושי מסתפק בדחיפה חד פעמית, במסלול מונוטוני וקבוע, אלא יש צורך להעלות את האנרגיה, העוצמות והמוטיבציה יום יום, לפעול, לעשות ולהאיר. 

חז"ל לימדונו שהנר המערבי היה דולק באופן תמידי וממנו היו מדליקים את שאר הנרות. 

מאידך, חז"ל מעבירים לנו מסר שצריכה להיות באדם מוטיבציה פנימית-תמידית לחיות וליצור, לתקן ולהאיר. 

מתוך אותה נקודה פנימית האדם לוקח את העוצמות לחדש את חייו ואת כוחו בכל יום.

ההדרכה המעשית היא שהאדם צריך לייסד את חייו על שליחותו ויעודו בעולם, על הערכים הקבועים שלאורם הוא חי ושאותם הוא רוצה להפיץ ולהופיע בעולם. וזהו נר התמיד. 

אסור לאדם להסתפק בכך אלא צריך להקדיש יום יום זמן להתבונן בערכים אלו, לבדוק מה עוד הוא יכול לעשות כדי להאיר את הערכים הללו בעולם.

חז"ל תמהים על מה שכתוב "ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציווה ה' את משה", שלכאורה מה בא לחדש פסוק זה? 

האם יעלה על הדעת שאהרון הכהן לא מקיים את דבר ה' שנאמר לו מפי משה רבינו? 

רש"י במקום כותב, ע"פ המדרש, שפסוק זה בא "להגיד שיבחו של אהרון שלא שינה". 

אלא שלכאורה דבריו עוד מגדילים את התמיהה, וכי יעלה על דעתו שאהרון ישנה עד שעוד צריך לתת לו שבח על כך שלא שינה? 

עונים על כך המפרשים שהחידוש בכך הוא שאהרון הכהן יום יום מדליק את המנורה באותה התלהבות, באותה אנרגיה ובאותה התרגשות שבה הדליק את המנורה בפעם הראשונה, וזוהי הכוונה ש"לא שינה".

וזוהי גם בדיוק עבודתנו, להצליח לגרום לכך ש"כל יום יהיו בעיניך כחדשים", שכל יום יהיה "הוא אחד ואין שני", והדרך לעשות זאת היא על ידי חזרה והתבוננות מידי יום באותם הדברים שלשמם אנו חיים, שהם משמעות חיינו, ולשאוב עוצמות וכיוון לכל מעשינו.

הורים נכבדים תלמידים חביבים,

השבוע חזרנו, שוב, לפקוד את ספסל הלימודים לאחר מערכה קשה בדרום,  שחדרה לתוך קירות ביתנו והטביעה בנו רגעים רבים של חרדה קשה, פגיעות ואובדנים כואבים ודאגה. 

ניכר שאנו יוצאים ממשבר הקורונה, והשפעות תקופה זו עדיין נוכחות. גם אסון מירון עודנו נוכח במחשבותינו.

אנו מפנים מבטינו מעלה, בתפילה ובאמונה, ואחד אל השני- להתחזקות משותפת. 

נישא ברכה ליושב במרומים שישובו השקט, השלווה והשלום לשרור בינינו.

ברכת בריאות איתנה בבטחה ובביטחון לכם ולביתכם

אורי

(קרדיט לתמונות: אהובה קליין – בראי התנ"ך)