צוות יקר.

השבת נקרא את פרשת וילך. שבת שובה.

שבת שנקראת על שם ההפטרה שנקרא השבת: שובה ישראל עד ה' אלוקיך

שבת שעיקרה תשובה מאהבה. לשוב אל ה' – עד ה' אלוקיך.

ר' הירש, אחד מתלמידי החוזה מלובלין, נסע בדרך. פגש באברך אחד, ושאלו: "האם אתה חסיד?" השיבו האברך: "הלוואי ואהיה יהודי פשוט".

אמר לו ר' הירש: "בצעירותי כשנסעתי אל הרבי מלובלין רציתי להיות כמו הבעש"ט, לא פחות מזה.

אם רצונך להיות רק יהודי פשוט – אפילו יהודי פשוט לא תהיה"…

ואכן, כל אדם, ובוודאי כל מנהיג, הרוצה להגיע להישגים צריך לשאוף בגדלות, ולהציב לעצמו רף גבוה של מטרות וציפיות.

בחשבון הנפש של הימים הנוראים צריכים אנו לבדוק לא רק את מעשינו, אלא גם את שאיפותינו.

דוגמא מובהקת לחתירה מתמדת לשלמות מציבה בפנינו הפרשה בדמותו של משה רבנו. הפרשה נפתחת במילים: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (שם, א). משה כבר הגיע לגיל 120.

זהו יומו האחרון עלי אדמות, אך למרות זאת הוא הולך במרץ בכדי לחזק את יהושע, למסור לעם ישראל שתי מצוות אחרונות ולשאת נאומי תוכחה, ברכה והדרכה.

לרוב אנו נוהגים לקרוא את הפרשה ביחד עם פרשת ניצבים.

לכאורה השמות של ניצבים – וילך סותרים האחד את השני

אם אדם עומד (ניצב) אז הוא לא הולך (וילך) …

אומר השפת אמת שמשה מוכיח את עם ישראל באומרו להם: אתם ניצבים !!! אתם לא שואפים להתקדם בדרגה שבה אתם נמצאים אתם שוקדים על שמריכם. הביטו בי אומר להם משה הביטו בי אני בן 120 ואני כל הזמן הולך והולך. אני לעולם לא עומד במקום ומי שעומד במקום, כך אומר משה הוא נסוג…  

בגיל 120 אנשים לא נוהגים להתרוצץ.

אם יש להם משהו חשוב לומר, הם יזמנו אליהם את השומעים.

ברם, משה הוא אדם שאיננו מפסיק ללכת קדימה. הוא לא מוכן לדרוך במקום אף לא יום אחד. משה רבנו לוקח ברצינות את מה שכתב בתורה: "אם בחוקותי תלכו".

הסיסמה שלו היתה כמילות השיר : "יש ללכת ללכת".

משה היה מודע היטב לעצמו ולמגבלותיו. הוא אף מצהיר: "לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא". אך יחד עם זאת, כל עוד נשמה באפיו, הוא לא עוצר אלא ממשיך לפעול כמיטב יכולתו. בכך הוא מציב מודל מדהים של מנהיגות המגלמת דבקות במטרה, חתירה למצוינות ו\שלמות עד סוף הדרך.

גם אנחנו, צריכים להיות מודעים ליכולות ולמגבלות שלנו, לקבוע משימות ריאליות ולא לשגות באשליות. אולם בד בבד עלינו להכיר גם ביכולות ובנקודות החוזק שלנו ולא לקפוא על השמרים

האחרונים של גדול המנהיגים, המתוארים בפרשתנו, זוכים לייחס רגיל מהעם. משה רבינו, על אף כל השפעתו על היהדות, זו שאף מנהיג אחר בהיסטוריה שאחריו לא הגיעה אליה, מלמד אותנו שכל אחד לוקח אחריות על עצמו בלבד.

זה עניין אישי…

היהדות מלמדת אותנו כי כל אחד חשוב וחיוני בדיוק באותה מידה כמו המנהיגים העומדים סביב.

כל אחד חשוב וחיוני שהוא ראוי לעמוד לבדו לפני בורא עולם בימים הנוראים.