צוות יקר,

בריאת העולם עליה קראנו בשבת שעברה יוצרת בקרב רבים סתירה מובנית בין האמונה בבריאת העולם יש מאין ובין האמונה בחוקיות הטבע…

מלבד מקרים בודדים, שבהם אלוהים מבקיע את גבולות הטבע במקומות ואירועים נקודתיים באמצעות ניסים, אין חריגה מהטבע הקיים.  אם אלוהים ברא את הטבע יש מאין, מדוע שהטבע לא ישתנה לאחר מכן?

 התורה עצמה מספקת לכך הסבר המתואר בפרשת נוח.  ההסבר מתבסס על הדמיון שיש בין סיפור המבול וסיפור בריאת העולם.

בפרשת בראשית, העולם נברא בשלבים, בסדר של יום אחר יום, כאשר הבסיס לבריאה הוא פעולת ההבדלה.

ויבדל אלוהים בין אור לחושך, בין מים עליונים לתחתונים, בין יבשה לים, בין מינים של בעלי חיים ובין האדם. התהליך כולו מוצג בפעולה של יציאה מתוהו ובוהו אל הסדר.

המבול השמיד את הבריאה בדיוק בדרך ההפוכה, באמצעות הפרת הסדר וההבדלה.  

במבול, נפתחו ארובות השמים ונבקעו מעיינות הארץ, המים העליונים התערבבו עם המים התחתונים ושטפו את היקום. המים עלו על היבשה ושם הטביעו את האדם, החי וכל הצומח. כפי הנראה, באותו זמן גם נעצרה תנועתם של גרמי השמים. כך שב לשרור תוהו ובוהו בעולם, כפי שהיה בראשית הבריאה. העולם המסודר התכנס אז כולו אל תיבתו הקטנה של נוח, שהייתה כמעין מיקרוקוסמוס בליבו של הכאוס.

עם שוך המבול חזרה הבריאה להתקיים. הגשם פסק והמעיינות נסגרו, היבשה החלה להיראות, ונוח יצא מן התיבה עם משפחתו ועם כל החיות, והארץ התמלאה בכל יצורי החי. בשלבים דומים לסדר בריאת העולם בפרשת בראשית, חזר העולם להתקיים בפרשת נוח. הסדר חזר לשרור. העולם נברא מחדש בבריאה שנייה .

אבל עם כל הדמיון בין סיפורי הבריאה, יש הבדל מרכזי ביניהם.

ביטוי אחד שמופיע לראשונה בפרשת נוח, מגלה לנו שמדובר בבריאה אחרת, השונה באופן קטגורי מן הבריאה הראשונה.

הבריאה הראשונה – יש מאין – מבוססת על המושג בראשית,

הבריאה השנייה בסיפור המבול מבוססת על ברית .

הברית מופיעה כבר בראשית פרשת נוח, עם ההבטחה של אלוהים לנוח: "והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה" (ו, יח). ביציאה מן התיבה (ט, ח-יז) נותן אלוהים את הבטחתו שלא יהיה עוד מבול על הארץ, וגם כאן הדבר מבוטא בברית – הקשת תיראה בכל עת שעננים יורידו גשם כבד על הארץ.

באופן שאינו מקרי, המילה ברית חוזרת בדבריו של אלוהים כאן שבע פעמים !!!

הבריאה הראשונה סימלה את הבראשיתיות, את היציאה מן האין אל היש, את המעבר מהתוהו ובוהו אל הסדר.

הבריאה השנייה מסמלת את ההפך מכך – את הברית, את שימור הקיים ואת קשר הנאמנות וההתחייבות שבין אלוהים והעולם כולו. לצד הבאת המבול אלוהים כרת ברית הצלה עם נוח ובכך שימר משהו מהשושלת האנושית. הוא הגן על קבוצה מדגמית של בעלי החיים וכך שימר את עולם החי. מהמשך הפרשה אנו למדים שגם הצומח לא הושמד כולו – היונה הביאה אל תיבת נוח עלה זית שלא הושמד במבול .

בהמשך, לאחר היציאה מן התיבה, הרחיב אלוהים את בריתו לכלל האנושות והעולם. הוא התחייב בפני נוח שיותר לא ישמיד את האנושות בעקבות חטאיה. התחייבות ניתנה גם ביחס לטבע, כשאלוהים קיבל על עצמו לא לשנות עוד את סדריו בעקבות מעשי האדם .

 מהלך זה מדגיש את ההבדל הגדול והעמוק שבין הבריאה שטרום המבול ובין הבריאה שלאחר המבול.

בבריאה שטרם המבול, הטבע היה כפוף להתנהגות האדם, והוא השתנה בכל עת שהאדם חטא : האדמה קוללה בגלל חטא אדם הראשון ואף קין היה ארור מן האדמה.

 בבריאה שלאחר המבול, לעומת זאת, ניתנה הבטחה מאת האלוהים שהטבע לא ישתנה יותר!!!

גם אם האדם יחטא, תנועתם של גרמי השמים לא יופסקו, עונות השנה ימשיכו להופיע בסדר הקבוע שלהן, וחוקי הטבע יישארו קבועים. גם בני אדם חוטאים ימשיכו לחיות ולהתקיים.

אין מי שיציל את האדם מדרכו הרעה אלא האדם עצמו.

סיפור המבול מהווה אפוא נקודת מפנה לא רק בהיסטוריה אלא גם בטבע העולם.

פרשת בראשית, הבריאה הראשונה, ביססה בנו את ההכרה בבריאה יש מאין, את מושג הבראשית .

פרשת נוח, הבריאה השנייה, היא שהעניקה לנו את הטבע הסגור בחוקיותו, את מושג הברית.

הסתירה , לכאורה, שבה פתחנו נפתרה. התורה מספרת לנו שני סיפורים.

 בריאת העולם של בראשית לימדה אותנו את כוחו של החידוש. כמו אלוהים, גם אנו יכולים להחליט להתחיל מבראשית, לצאת מן התוהו ובוהו אל סדר עולמי, לברוא אור מתוך חושך ולגלות יבשות שלא היכרנו. גם אנו יכולים לחלום על שחר חדש ועל יום אחר. כוח הבראשית שבבריאה הוא שקורא לנו לא להסתפק בקיים אלא לשאוף להגשים את חלומותינו, ואפילו הפרועים ביותר.  

בריאת העולם של פרשת נוח משיבה אותנו אל קרקע המציאות. היא מלמדת אותנו שקיומו של העולם טמון לא רק בבראשית כי אם גם בברית, לא רק בחידוש המוחלט אלא גם ואולי בעיקר בנאמנות ובמחויבות שלנו לקיים ולקבוע. היא אומרת לנו שאיננו צריכים כל הזמן לחפש כיצד אנו בוראים את עצמנו מחדש אלא קוראת לנו לדבוק בקשרים הקיימים שלנו עם סביבתנו ושם למצוא את שלומתנו

נראה שזו הסיבה לכך שבניגוד לסיפור הבריאה של בראשית, שם נוצר האדם לבדו, בסיפור הבריאה של נוח, כל משפחתו של נוח ניצולה יחד מן המבול ויוצאת יחד מן התיבה.

אלוהים אומר לנוח שאין הוא צריך לחדש דבר ביציאתו מן התיבה. אין הוא צריך להביא עוד ילדים לעולם. כל שעליו לעשות הוא לחזק את קשריו הקיימים עם משפחתו ולהכווין את ילדיו לייעודם…  

כדי שניתן יהיה לעשות זאת עלינו לאחוז בברית. הברית קוראת אותנו להעמיק את הקשרים שטווינו עם הקיים ולהיות נאמנים להם.