צוות יקר,  ערב שבת שלום

השבת נקרא את פרשת וישלח

בתחילת פרשתנו מתואר כיצד יעקב ועשיו נעו אחד לקראת השני באסטרטגיות צבאיות שהעידו על מוכנותם למלחמה.  באופן שכזה התנגשות המלחמתית הייתה בלתי נמנעת. " "וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶֽל יַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל אָחִ֙יךָ֙ אֶל עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ" (לב ז).

הרמב"ן מוסיף: "לאמור כאשר אתה הולך לקראתו כן הוא הולך לקראתך, ומהר תפגשו זה בזה".

לעשיו היה יתרון צבאי ניכר:  "וארבע מאות איש עמו"  – וכפי שבאר רבנו בחיי: "מוכנים למלחמה".

לעומתו, יעקב: " וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ ", רק הוא ובני משפחתו. והתוצאה היא: " וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ …"

החשש לנוכח יתרונו של עשיו לא היה פחד משתק אלא בסיס לתוכנית פעולה.

יעקב לא סמך על הנס, והתחיל בהערכות למגננה מבצעית: " וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת. וַיֹּ֕אמֶר אִם־יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל־הַמַּחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה" (ח-ט).

זו הייתה היערכות מתוחכמת ומדוקדקת, בשתי רצועות הגנה וכפי שמסביר הרב חזקיה בן מנוח, החזקוני : "בעוד שהיה עשו נלחם אל המחנה האחת, יש שהות במחנה הנשאר לפליטה לברוח. או לאחר שיכה המחנה הראשון, יהא הוא ואנשיו יגעים ועייפים ויהא המחנה הנשאר לפליטה שלא יהא יגע, וילחם עמם ויהרגם".

אולם יעקב לא הסתפק בהערכות צבאית. הוא פעל בעוד שני מישורים וכפי שמביא מדרש קוהלת: "'טובה חכמה מכלי קרב', זה חכמתו של יעקב אבינו, 'מכלי קרב' של עשו הרשע.

וממשיך המדרש (ומכאן הדברים בשפתנו שלנו ולא בשפת המדרש במקור): יעקב צייד את אנשיו בנשק מוסתר מתחת בגדיהם, למקרה שה'מפגש' יהפוך לעימות, והלביש אותם בגדים לבנים מבחוץ כדי שיראו כמי שפניהם לשלום, והכין עצמו לשלשה דברים, לתפלה, ולדורון, ולמלחמה. 

לתפלה מניין? שנאמר (בראשית לב): 'הצילני נא מיד אחי'".  כחלק מההכנות הוא עמד בתפילה לקב"ה; שיסייע בידו, במקום שאין לו יכולת להשפיע וכפעולה רוחנית מעצימה שחיזקה את 'רוח הלחימה', למקרה שידרש להילחם עם עשיו ואלופיו.

ה'דורון' – ה'מתנה' היה גם חלק מ'ההכנה לקרב',  – פעולה דיפלומטית להשגת היעד האסטרטגי ללא קרב.

ולמלחמה…

הקרב הוכרע, העימות נמנע, יעקב ניצל ועשיו הולך לדרכו.

מכאן למדנו מרבנו בחיי: שיש בפרשתנו רמז לדורות,  למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו. וראוי לנו לנהוג בדרכיו של יעקב שהתקין עצמו לשלושה דברים: למלחמה לתפילה לדורון".