צוות יקר,  ערב שבת שלום

השבת נקרא את פרשת ויגש

האדם חווה במהלך ימי חייו מצבים שונים, חלקם מוצלחים שמביאים לו שמחה ואושר ונותנים לו כח ותעצומות נפש להמשך, וחלקם לא מוצלחים ומאתגרים אשר משרים עליו עצב ותסכול

במצבים שכאלה האדם יכול לשאוב כח מהתקווה ומהאמונה, מהציפיה שבעתיד המצב ישתנה.

ישנם כלים הנותנים לאדם את הכוח להפיח בחייו רוח של התחדשות ואופטימיות.

בלב הפרשה העוסקת במפגש בין האחים, בירידת ישראל למצרים, בשינויי עולם הסטורים.

מסתתרת ההתמודדות האישית אולי הקשה מכולם.

היכולת למחול ולסלוח.

יעמוד יוסף מול אחיו, יתגלה למולם.  ולמול טרוף חששם מנקמה יאמר,  לא אתם אשמים…

אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה, אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם. … לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱ-לֹהִים (בראשית מה, ד-ח).

"לא אתם שלחתם אותי הנה" מחול לכם , מחול לכם, "וינשק לכל אחיו, ויבך עליהם"  לכולם נשק.. "העוד אבי חי?"

זהו הרגע המתועד הראשון בהיסטוריה שבו אדם אחד סולח לזולתו

אבל זה לא מתחיל כאן.

זה מתחיל באמירת האחים זה לזה

" וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת".

ולא שמענו". אשמים אנחנו , לא אתה ,לא הוא  , אנחנו ! לא שמענו את זעקת אחינו.

זהו השלב הראשון בתשובה. הם הכירו בחטאם.

שתי גדלויות משתלבות כאן ומסמנות לנו כיון לחיים.

הראשונה להכיר בחטא, בטעות. לקבל אחריות, מה שקרה הוא בגללי, לצלוח את הקושי העצום בלומר – טעיתי, ולהיות מוכן לשלם מחיר . ובעיקר לרצות מכל הלב לתקן. לנסות להחזיר את הגלגל לאחור "כי ערב עבדך את הנער… כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי"

והשניה הגדלות העצומה והבלתי נתפסת

לסלוח , למחול. לראות את התמונה במלוא הקיפה. להיות בעמדת הסניגור, להאמין באמת ביכולת לקבל ולתת הזדמנות שניה.