החברה הישראלית מתבוננת לכל עבר בשנים האחרונות בחיפושיה אחר מנהיג  ראוי שיוביל את החברה והמדינה בשנותיה הבאות.

מחד הדרישה היא שידע מהי הדרך הנכונה, שיוביל בה את העם בנחישות וללא היסוס, מנהיג עם שאיפות גדולות, שחשוב לו להיות מנהיג !!

מאידך, עליו להיות גם בעל בעל ענווה וצניעות,  כישרון הקשבה והכלה שידע להטות אוזן לרחשי לב, ולחפש אחר דרך מאחדת ומגבשת.

אז מי הוא המנהיג אותו אנו מחפשים, והיכן הוא נמצא?

החל מהשבת ועד לסוף חמשת חומשי התורה, ילווה אותנו לאורך כל פרשיות השבוע הבאות משה רבנו, גדול מנהיגי האומה הישראלית.

פרשת שמות, מפגישה אותנו עם דמות מעוררת השראה.

התינוק שגדל כנסיך בבית פרעה נהיה נער, ויום אחד הוא יוצא מן הארמון ורואה מחזה נורא: "וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" (שמות ב, יא) – נוגש מצרי מכה באכזריות עבד אומלל.

משה לא יכול נשאר אדיש לנוכח המכות הרצחניות – "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שם יב) – הוא מתערב מיד ומציל את חייו של העבד האומלל מפני מכהו.

התנ"ך משתמש בביטוי – "וירא כי אין איש" – מוזר מאוד. כיצד ייתכן שמלבדם לא היה שם אף אחד?! הרי בבניית הפירמידות עסקו עשרות אלפי עבדים. היו שם מנהלי עבודה רבים, אדריכלים ושוטרים. כיצד ייתכן שבאירוע המדובר לא היה עוד אדם מלבדם?!

נראה שכוונת התורה היא אחרת. בוודאי שהיו שם עוד אנשים רבים אלא שפירוש "אין איש" הוא שלא היה הם אפילו איש אחד שהיה מוכן לנקוף אצבע ולעשות משהו  !!!

רבים ראו היטב את מה שקורה, אבל הם המשיכו להסתכל ולא העלו בדעתם להתערב…

המילה “וירא” מראה כי משה לומד מהר מאוד להבחין בין  “איש מצרי” ל”אחיו”. הבירור המיוחד שהוא עושה עם עצמו, גילוי הערבות והשייכות תוך וויתור על נוחותו האישית ומעמדו בארמון פרעה, הם מדפוסי היסוד של מנהיגות.

גם היותו של משה רועה צאן מעידה על היותו מנהיג. חכמים דברו רבות על כך שרעיית צאנו של יתרו הייתה חלק מהכשרתו של משה להנהגה. רועה צאן מוביל את העדר בעזרת חליל.

עדינותו ורגישותו של הרועה היא זו המאפשרת לו להוביל את הצאן למרעה ולמלחמת הקיום מחד, ובסוף היום חזרה הביתה מאידך.

אהבתו של הרועה מביאה אותו להביט כל העת לצדדים כדי לראות אם יש מי  שיצא מהעדר. שכן אותו, ודווקא אותו, על המנהיג לאסוף ברכות ולהחזירו אל הצאן.

לשם כך נדרשת מנהיגות שיש בה מנגינה, וזהו בדיוק אתגר המנהיגות היהודית:

לא מנהיגות כוחנית, לא מנהיגות דורסת, כי אם מנהיגות אוספת, מכילה, אוהבת ותומכת.

מנהיגות "שרואה" את האחר, שרואה את שאינו נראה, מנהיגות  שמונעת מראיית העתיד.

אורי כהן

מנהל בית הספר