צוות יקר,  ערב שבת שלום

השבת נקרא את פרשת יתרו

ההתרגשות הגדולה שאחזה בעם לקראת מעמד הר סיני, נתנה את אותותיה, בעת שהגיעו לירכתי הר סיני:

"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי … בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (יט, א – ב).  

שואל הרמב"ן: 'והיה ראוי, שיאמר ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני, אבל כתב ויבאו מדבר סיני?'  וכך מתאר הרמב"ן את חווית העצירה:

'מיד שבאו אל מדבר סיני חנו במדבר בראותם ההר מנגד, ולא המתינו עד שיכנסו בו אל מקום טוב לחנות שם, אבל חנו במדבר או בחורב שהוא מקום חורב שממה לפני ההר'.

בראותם את המקום כה התרגשו, כך שנמנעו למצוא מקום חניה מסודר ונעמדו במקום שממה.

ובהמשך הכתוב ממחיש את הציפיה למתן תורה העצימה גם את אחדותם: 'ויחן שם ישראל'. מסביר רש"י, 'כאיש אחד בלב אחד', אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת. 

רק בעוד מקום אחד בתורה בוחר רש"י להשתמש במטבע לשון זה. כאשר פרעה וצבאו רודפים אחר בני ישראל (שמות יד,י):

'וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ (לשון יחיד) …'

מסביר רש"י : 'בלב אחד כאיש אחד'. המצרים רדפו אחרי בני ישראל שהם מלוכדים ומאוחדים.

מדוע שינה רש"י את לשונו וביחס למצרים הקדים  'בלב אחד' ואח"כ 'כאיש אחד? מסביר בעל 'אבני נזר', עם ישראל מעצם מהותו הוא אחד, כאיש אחד.

המחלוקות הן אלו שיוצרות פירוד. בשעת מעמד הר סיני היו בלב אחד והופסקו המחלוקות.  

מנגד, המצרים אין להם חוט שדרה ורק המטרה המשותפת לחסל את ישראל איחדה אותם. הואיל והיו בלב אחד להשמיד את ישראל, נהפכו להיות כאיש אחד מאוחדים סביב אותה מטרה. לאחר שיצאו ממצרים לקבל את התורה היו צריכים להיות במציאות של לב אחד ללא מחלוקת – 'תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב'.

התורה ניתנה לקהילה מגובשת ולא ליחיד !!!  תנאי קיומי לחברה הוא להתלכד !!! 

חוסנה ואיתנה של כל חברה תלויה באחדות, בסולידריות ובהתלכדות ההדדית.